קשישים רבים הופכים, במרוצת השנים, את מוסדות הדיור המוגן לביתם. החלטה זו טומנת בחובה השלכות לא מבוטלות על חייהם, ומאפשרת להם – כשהבחירה נעשית היטב – להפוך לנעימים הרבה יותר. אלא שכדי שכל אלה יתקיימו, על הקשיש או משפחתו לעמוד בתנאי התשלום הספציפיים שדורש מוסד הדיור המוגן.
הגם שתנאים אלה נתונים לשיקול דעתו של המוסד הגריאטרי ומשתנים ממוסד למוסד, נהוגים כיום מספר מסלולי תשלום, אשר המרכזיים שבהם מוצגים לפניכם.
אנחנו מתחילים את הסקירה בשיטת התשלום הנפוצה ביותר כיום, והיא זו המבוססת על פיקדון. הקשיש רוכש, למעשה, את זכות המגורים באחת מדירותיו של מוסד הדיור המוגן, וזאת באמצעות תשלום חד פעמי. גובהו של תשלום זה עשוי להתחיל מ-80,000 ש''ח, ולהגיע למספר הכפול פי שניים מכך. אל הפיקדון יש להוסיף תשלום חודשי עבור אחזקה, שנע בין כמה מאות לאלפי שקלים.
כיאה לפיקדון, גם במקרה הזה הסכום הזה אמור להיות מוחזר לקשיש ברובו הגדול – כ-70% - וזאת בעת עזיבתו את המוסד הגריאטרי, תהא הסיבה לכך אשר תהא. בנוסף, מדי שנה נשחק הסכום במספר אחוזים.
זאת ועוד, הקשיש יכול לבחור להגדיל את סכום הפיקדון בתמורה להקטנת התשלומים החודשיים. המצב הנגדי, בו מקטינים את סכום הפיקדון, מכונה "פיקדון חלקי", והוא משנה עוד יותר את חוקי המשחק. בו, ייאלץ הקשיש להפקיד חצי מהסכום שנדרש ממנו לשלם במקרה של פיקדון מלא, כשקצב הגריעה של הכספים גבוה במיוחד.
מסלול דמי הכניסה עשוי להיראות במבט ראשון דומה לשיטת הפיקדון, אך עם מספר הבדלים מהותיים. גם כאן, נדרש הקשיש לשלם תשלום חד פעמי, בשיעור גבוה, אלא שבמקרה הזה דמי הכניסה יאפשרו לו, למעשה, להתגורר במוסד הדיור המוגן עד ליום מותו. לרוב, דמי הכניסה יועברו, במהלך ארבע השנים הראשונות למגורים במוסד, לחברה שעומדת מאחוריו, בעוד היתר (כ-20%) למשפחתו של הקשיש.
המסלול המרכזי השני לא שונה, במידה רבה, מהשכרת דירה שאנחנו מכירים גם מחוץ לעולם הגריאטרי, והוא מאופיין במידה גבוהה במיוחד של גמישות עבור הקשיש. במסלול זה, משלם הקשיש דמי שכירות חודשיים עבור הדירה בה הוא מתגורר, ונמנע מתשלום פיקדון, דמי אחזקה וכיוצא בזה.
החיסרון העיקרי של אופן תשלום זה הוא שהסכום החודשי שנדרש הקשיש לשלם, שכולל בתוכו את דמי האחזקה, גבוה במיוחד, ולא כל קשיש יכול לעמוד בו.
אדם המעוניין להתגורר במוסד לדיור מוגן יכול לרכוש, הלכה למעשה, דירה בו. הליך זה דומה מאד לרכישת דירה "רגילה", כולל הוספת שמו של הקשיש בטאבו. אל סכום הרכישה, שעומד לרוב על כרבע מיליון ש''ח לדירת שני חדרים, נדרש להוסיף את דמי האחזקה. אפשרות זו אינה נחשבת לפופולארית בישראל, ולו מכיוון שלמרבית הקשישים אין את הסכומים הנדרשים לצורך זה.
האפשרות האחרונה אליה נתייחס מבוססת על שילוב בין מספר מסלולים, וזאת בהתאם ליכולתו הכספית של הקשיש ולרצונותיו: ניתן להרכיב כמעט כל סוג של שילוב, ואף להתמקח עם מוסד הדיור המוגן. חשוב להדגיש נקודה נוספת, והיא שקשישים יכולים להיעזר, לצורך כל אחד מפתרונות התשלום שהוזכרו, גם בהלוואות או במשכנתאות, שבהחלט עשויות להיות מוענקות להם בתנאים מועדפים.
אנו משתדלים מאד לשמור על המידע באתר מעודכן עד כמה שניתן, אך יתכן כי יופיע מידע שגוי באתר. על הקורא לפנות אל האתרים של החברות עצמן בכדי לקבל את המידע המעודכן ביותר אודותיהן. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר.