דיכאון בגיל השלישי הוא הפרעה רגשית ונפשית מוכרת. הפרעה זאת נקראת גם דיכאון גריאטרי, והיא פוגעת בקשישים רבים. אומנם בכל גיל אפשר לחוות מצבי רוח משתנים ותקופות של עצב ודכדוך, אך עצבות מתמשכת ומצב דיכאוני יום?יומי אינם אופייניים לתהליך הזדקנות טבעי ובריא.
קשישים רבים עלולים לסבול מדיכאון קל וסמוי, ואם מצב זה אינו מטופל, הוא מוביל בדרך כלל לדיכאון קליני קשה. דיכאון פוגע משמעותית באיכות החיים ועלול להגביר את הסיכון לאובדנות בכל גיל אך גם, ובמיוחד, בקשישים. הינה מקצת מהתסמינים המאפיינים דיכאון בגיל השלישי והצעות לאפשרויות טיפול בדיכאון אשר יועילו ויסייעו לאנשים בקבוצת הגיל.
יש מחקרים המצביעים על נטייה גנטית לדיכאון וכן על גורמים ביולוגיים, חברתיים ופסיכולוגיים התורמים להתפתחות המצב הקליני, אולם אי אפשר להצביע על סיבה אחת לדיכאון בקבוצת הגיל השלישי. מצבים שונים שעלולים לתרום להתפתחות דיכאון קל או קליני ובהם רמות נמוכות של כימיקלים עצביים חשובים במוח כמו סרוטונין ונורואפינפרין; נטייה גנטית והיסטוריה משפחתית של אובדנות; חוויות חיים קשות וטראומות כמו התעללות, מחלות מסכנות חיים ואובדן; סיבוכים הקשורים לתהליך ההזדקנות כמו פרישה מהעבודה ויציאה לגמלאות, קשיים כלכליים, ניידות מוגבלת, בידוד חברתי, מחשבות על סוף החיים, אלמנות ומצבים רפואיים כרוניים.
רק תשומת לב של המשפחה, האנשים הקרובים ואנשי הצוות הרפואי המטפלים בקשיש, יאפשרו זיהוי מהיר של דיכאון. התסמינים למצבי דיכאון בקשישים הם עצב, תחושה עמוקה של חוסר ערך וחוסר משמעות, נרגנות, עייפות תמידית, בכי, חוסר יכולת להתרכז, נסיגה והתבודדות, בעיות שינה, שינויים בתיאבון ומחשבות על התאבדות. נוסף על כך דיכאון יכול לחולל כאבים פיזיים שקשה להסבירם או לשייך אותם למצב רפואי כזה או אחר. ולכן רק בהקפדה על קשר קרוב עם הקשיש, ביקורים תכופים ובדיקות רפואיות שגרתיות יאפשרו אבחון מהיר של דיכאון.
לא קל לאבחן דיכאון בגיל השלישי. בדרך כלל בני משפחה ואנשים קרובים לא ידעו להצביע על הבעיה אף שהם בוודאי יבחינו שמשהו השתנה בגישתו של הקשיש. ולכן יהיה זה בדרך כלל הרופא המטפל שיאבחן מצב דיכאוני בקשיש. אם הקשיש מתגורר במוסד גריאטרי, גם הצוות הסיעודי עשוי להבחין בתסמינים של דיכאון ולהתריע עליהם.
בדיקה מקיפה של מומחה לבריאות הנפש תאפשר להעריך את חומרת המצב. המומחה יעקוב אחר מצבי הרוח של הקשיש, התנהגותו וההיסטוריה המשפחתית שלו. בתהליך ההערכה הקשיש יישאל כמה זמן הוא חש מדוכדך, מה לדעתו גורם לכך ואם הוא חווה מצבי דיכאון בעבר. המומחה יעקוב אחר התנהגותו של הקשיש במשך שבועיים לפחות לפני שיוכל לאבחן דיכאון.
טיפול בדיכאון בגיל השלישי כולל נטילת תרופות, הקפדה על אורח חיים פעיל, על תזונה בריאה, מזינה ומאוזנת ועל שינה טובה. אורח חיים פעיל כולל שגרת פעילות גופנית, פגישות קבועות עם בני משפחה והחברים ועיסוק בתחביבים ובהרחבת הידע. נוסף על טיפול תרופתי אפשר לשקול טיפולים אלטרנטיביים מועילים כמו טיפול באומנות או שיחות עם פסיכותרפיסט. חשוב מאוד להנגיש לקשיש מרחב מחיה ראוי, נוח ומשמח. אם הוא מתגורר במוסד גריאטרי כדאי להקפיד שסביבת מגוריו תהיה מרוממת, חמימה, ביתית ומכובדת ולא קרה וקודרת.
אף שלא קל לאבחן דיכאון בגיל השלישי, חשוב מאוד לחתור לאבחון מהיר. דיכאון גריאטרי יכול להחמיר את הבעיות הכרוכות בתהליך ההזדקנות ולפגוע משמעותית באיכות החיים. לבני המשפחה ולחברים הקרובים יש השפעה רבה על איכות הטיפול בדיכאון. רצוי לעודד קשר משפחתי חזק, אוהב ותומך כדי לסייע לקשיש להתגבר על הקשיים ולחיות חיים מלאים.
אנו משתדלים מאד לשמור על המידע באתר מעודכן עד כמה שניתן, אך יתכן כי יופיע מידע שגוי באתר. על הקורא לפנות אל האתרים של החברות עצמן בכדי לקבל את המידע המעודכן ביותר אודותיהן. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר.